מזונות ילדים / נשים
חובתם של הורים, הן על פי החוק האזרחי והן עפ"י הדין הדתי לזון ולפרנס את ילדיהם הקטינים , ולאחר הגיעם לגיל 18 ועד גיל 21 מופחתים דמי המזונות ועומדים על שליש הסכום .
מזונות ילדים הנם סכום כסף שמשלם ההורה שאינו משמורן על ילדים קטינים , להורה המשמורן שבמשמורתו נמצאים הילדים.
על פי הדין היהודי מזונות הם חובתו של האב כלפי ילדיו הקטינים עד הגיעם לגיל 18.
במסגרת חובת המזונות קמה גם החובה לספק לקטינים מקום מגורים בין באמצעות השתתפות בתשלום המשכנתה ו/ או באמצעות השתתפות בשכר דירה.
סכום המזונות מורכב ממספר נתונים שבהם מתחשב בית המשפט בבואו לקבוע את גובה דמי המזונות: גיל הילד, הצרכים ההכרחיים של הילד כגון מזון , כלכלה ביגוד , הנעלה , חינוך והוצאות בריאות. כמו כן מורכב סכום המזונות מצרכיו של הילד שהנם מעבר למזונותיו ההכרחיים , הוצאה בה נושאים בדרך כלל שני ההורים כגון טיפול פסיכולוגי, חוגים שיעורים פרטיים וכו'.
הפרמטרים שבית המשפט לוקח בחשבון בבואו לקבוע מהו סכום המזונות שישולם בכל מקרה ומקרה הנם רמת ההשתכרות של האב בפועל , כושר ההשתכרות הפוטנציאלי של האב, רכוש וחסכונות שיש לאב מכל מקור שהוא, רמת ההשתכרות וכושר ההשתכרות של האם.
פסק דין למזונות לעולם אינו סופי וניתן לשוב ולדון במזונות בהתקיים התנאים המתאימים. שינוי נסיבות מהותי הוא תנאי הכרחי כדי לשקול מחדש את גובה המזונות שנפסקו, למשל הפסקת עבודה ו/או מחלה של האב או האם , שינוי בצרכי הילד, וכו'.
יובהר ויודגש כי כל מקרה נשקל לגופו של עניין ובהתאם לנסיבות הצדדים, למשל ילד שהורגל לרמת חיים גבוהה אין דינו זהה לילד שאביו מובטל ועל כן לא ניתן לקבוע מפתח חשבונאי חד משמעי הצופה במדויק את סכום המזונות שייקבע.
מזונות אישה :
אישה זכאית לתשלום מזונות מבעלה כל עוד הצדדים נשואים.
יחד עם זאת התנהגויות מסוימות של האישה עלולות לשלול ממנה את זכאותה למזונות ( מרידה בבעל, עזיבה לא מוצדקת של הבית וקיום יחסים עם אחר ).
החיוב במזונות איננו כולל רק צרכים הכרחיים כגון מזון וכו' אלא כולל חובת מדור הווה אומר שעל הבעל לדאוג ולספק לאשתו קורת גג בנכס שכור ו/או בנכס שהנו קניינם של הצדדים ואף לשאת בהוצאות החזקת המדור, שכן המדור הוא חלק מן המסגרת הכוללת של המזונות אותם חייב בעל לאשתו.
ההלכה אומרת: "עולה עמו ואינה יורדת עמו" לפיכך יכולה אישה לדרוש מהבעל כי תחיה בהתאם לרמה שמצבו החומרי והחברתי של הבעל מאפשר, ומאידך לא לרדת ברמת החיים לעומת המצב בו חייתה בטרם נישאה לו. האישה זכאית לאותה רמת מחיה שהבעל מאפשר לעצמו, ורמת חייה נובעת באופן ישיר מהשתכרותו ומהכנסותיו ממקורות אחרים. מאחר והאשה "עולה עמו" רשאית האישה לקבל את מזונותיה "לפי עושרו ולפי כבודו". ובעל אינו יכול לדרוש מאישה להסתפק ברמת חיים נמוכה, אם ידו משגת לאפשר לה רמת חים גבוהה יותר.
בחיוב כלפי אישה מתחשבים במעמדו של הבעל, בהשכלתו, ברכושו ביכולתו הכלכלית , ובפוטנציאל ההשתכרות שיש לו כמו גם ביכולתו הכלכלית המוכחת בעבר.
אישה אינה חייבת לעבוד כדי לפרנס את בעלה. הבעל מחוייב לעשות כן. החובות אינם הדדיים, והחיוב המוטל על הבעל הינו כמעט מוחלט למעט במקרים חריגים ואין כאן כל שוויון.
הכלל הוא שכאשר האישה עובדת ומשתכרת למחייתה, זכאי הבעל לטעון כי "מעשה ידיה", יהיו "תחת מזונותיה".
כאשר "מעשה ידיה" של האישה (כלומר הכנסתה מעבודתה מחוץ למשק ביתה) מספקים לה לכיסוי צרכיה, כי אז הבעל פטור מלזון אותה ויכול הוא לומר לה: "צאי מעשה ידיים תחת מזונותייך" עם זאת, כאשר הכנסתה אינה מספיקה לה, כי אז חייב בעלה להוסיף ולהשלים לה למזונותיה.
בכל מקרה אישה שיש לה הכנסה משל עצמה מפחיתים את ההכנסה מהסכום הדרוש לה למחייתה.
המדובר לא רק בהכנסה מעבודה אלא גם בהכנסה ממקורות אחרים, כמו : מאבטלה , קצבת נכות, דמי שכירות מנכס שבבעלותה וכו'.
מסיבה זו יש להקפיד ולבחור עורך דין מעולה בתחומו שידאג להתוות את הפתרון הטוב ביותר עבור הלקוח שלו בהתייחס למכלול הנסיבות הפרטניות של כל מקרה ומקרה, שכן אין מקרה אחד הזהה למשנהו.